Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 125a
מַאי שְׁנָא מָעוֹת דְּלָא דְּלָאו הָנֵי מָעוֹת שְׁבַק אֲבוּהוֹן קַרְקַע נָמֵי לָאו הָא קַרְקַע שְׁבַק אֲבוּהוֹן
Traduction
because what is different about money, resulting in the halakha that the firstborn is not entitled to a double portion of it, is that their father did not leave them this specific money that was collected. With regard to land as well, their father did not leave them this specific parcel of land when he died, as the debtor could have repaid them with a different parcel of land, or with money.
וְעוֹד הָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִסְתַּבֵּר טַעְמָא דִּבְנֵי מַעְרְבָא דְּאִי קְדֵים סָבְתָּא וְזַבְּנָא זְבִינַהּ זְבִינֵי
Traduction
And furthermore, aren’t you the one who said that the explanation of the people of the West, Eretz Yisrael, is reasonable? In a case where a married woman had been fit to inherit from her great-grandmother but then predeceased her great-grandmother, who then died, and her widower claims the inheritance in his late wife’s stead, the Sages of Eretz Yisrael ruled that he is not entitled to the inheritance, as it is merely property due to his wife, and a husband does not inherit property due to be inherited by his late wife. Rabba agreed that the inheritance is considered property due to the wife, and not property possessed by her, as if the great-grandmother would have sold it before she died, her sale would have been a valid sale. Here, too, the land should be considered property due to the father, of which a firstborn is not entitled to a double portion, since the debtor could have sold it. Therefore, Rabba’s opinion is difficult.
לְרַב נַחְמָן קַשְׁיָא מַאי שְׁנָא קַרְקַע דְּלָא דְּלָאו הָא קַרְקַע שְׁבַק אֲבוּהוֹן מָעוֹת נָמֵי לָאו הָנֵי מָעוֹת שְׁבַק אֲבוּהוֹן
Traduction
Abaya continues: According to the opinion of Rav Naḥman it is difficult; what is different about land, resulting in the halakha that the firstborn is not entitled to a double portion of it, is that their father did not leave them this specific parcel of land. With regard to money as well, their father did not leave them this specific money when he died.
וְעוֹד הָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ יְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹבַת אֲבִיהֶן בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבָהּ מֵהֶן
Traduction
And furthermore, doesn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh says: With regard to orphans who collected land for a debt owed to their father, their father’s creditor can come and seize this land from them, as any land owned by the father is liened against his debts. Evidently, Rav Naḥman holds that land liened against a debt has the legal status of land that is in the possession of the creditor. If so, why does Rav Naḥman hold that a firstborn is not entitled to a double portion of land that is collected as payment of a debt?
אֲמַר לֵיהּ לָא לְדִידִי קַשְׁיָא וְלָא לְרַב נַחְמָן קַשְׁיָא טַעְמָא דִּבְנֵי מַעְרְבָא קָאָמְרִינַן וְלַן לָא סְבִירָא לַן
Traduction
Rabba said to Abaye: According to my opinion it is not difficult, and according to the opinion of Rav Naḥman it is not difficult. We were merely saying, i.e., explaining, the reason for the opinion of the people of the West, Eretz Yisrael, introduced with the phrase: They sent the following ruling from there, that a firstborn is entitled to a double portion of the payment of a debt. But we ourselves do not hold in accordance with that opinion. Therefore, one cannot raise a contradiction from our opinions stated elsewhere to what we said in explanation of the Sages of Eretz Yisrael.
Tossefoth non traduit
לטעמייהו דבני מערבא קאמרי' ולא סבירא לן. פ''ה דבין רב נחמן ובין רבה סברי תרוייהו אליבא דנפשייהו דבין גבו קרקע ובין גבו מעות אין לו והא דקאמר רב נחמן דבע''ח חוזר וגובה אותה מהן היינו כדתרצה (רבה) משום דר' נתן ולפירושו הא דפסיק לעיל רב נחמן כרבי היינו דוקא בשבח ולא במלוה וקשה דלרב נחמן עיקר התירוץ דמשני לדידיה חסר מן הספר דלא משני מידי מההוא דיתומין שגבו בחובת אביהן ועוד דבפרק שור שנגח ד' וה' (ב''ק דף מג.) ה''ל למיפרך ולוקמה בין לרבה בין לרב נחמן בין גבו מעות בין גבו קרקע ומיהו זה י''ל שהיה צריך להאריך דלא דברו רבה ורב נחמן בהדיא בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו דבפרק גט פשוט (לקמן בבא בתרא דף קעה:) מוכח מההוא דסבר רבה שעבודא לאו דאורייתא קאמר דסבר רבה אליבא דנפשיה דבין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו להכי מקשה בקוצר ובפשיטות ממה שדברו בהדיא רבה ורב נחמן ור''ת מפרש לטעמא דבני מערבא קאמרי' ולא סבירא לן הכי אלא לדידי' בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו כדאמר גבי האי סבתא דאפי' גבו קרקע אין לו כ''ש גבו מעות וכן מוכיח בפ' גט פשוט דלרבה בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו כיון דשעבודא לאו דאורייתא והא דאמר גבו קרקע יש לו אליבא דבני מערבא דאמרי הבכור נוטל פי שנים במלוה ומסתבר ליה טפי לאוקמי בקרקע ולא במעות והא דאמרי בני מערבא גבי סבתא דהוי ראוי אע''ג דהוי קרקע היינו משום שהבעל לא היה מוחזק מעולם ולא היה לו ולאשתו שום חוב מעולם על הסבתא שישתעבד לו הקרקע ולכך הוי ראוי אבל גבי מלוה הוי מוחזק אפי' לא יוכל לטרוף אם מכר כגון אם שטר חוב הוי שלא באחריות מ''מ היכא דלא מכר הוי מוחזק כיון שהיה משועבד לו בחובו והא דקאמר רבה טעמא משום דאי קדמה סבתא וזבנא זבינה זביני לאו אליבא דבני מערבא דלדידהו לא תלה בהכי כדפרישי' אלא טעמא דנפשיה קאמר דלדידי' אפי' במלוה הוי ראוי משום דאי זבין הוי זביני ועוי''ל דלרבה אפי' אי זבין לא הוי זביניה זביני הוי ראוי וגבי האי סבתא דוקא צריך להאי טעמא משום דסבר רבה כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי והוי כאילו הוא מוחזק מעיקרא אלא משום דאי קדמה וזבנא דהוי זבינה זביני הוא דהוי ראוי אבל בני מערבא לית להו כדאמר מעכשיו דמי מטעם דזבינה זביני לא הוי חשוב ראוי כדאמר גבי מלוה אלא סברי דלאו כאומר מעכשיו דמי ולא הוחזק בו מעולם ורב נחמן סבר בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו כמו שהביא אביי מההוא דיתומין שגבו קרקע בחובת אביהן ולדברי אביי קא''ל רבה ולא לפי מה שתרצה רבא משום דר' נתן דלרב נחמן אליבא דנפשיה ודאי סבר דאפי' גבו קרקע יש לו והא דקאמר גבו קרקע אין לו היינו אליבא דבני מערבא דאמרי גבי סבתא דקרקע הוי ראוי וא''ת ומנא ליה לרב נחמן דלבני מערבא גבו קרקע אין לו דלמא בני מערבא סבירא להו נמי גבו קרקע יש לו כרב נחמן וגבי סבתא היינו טעמא דלא נשתעבד לבעל הקרקע ולא הוחזק בו מעולם וי''ל דסבירא ליה לרב נחמן דמפלגי בני מערבא בין גבו קרקע לגבו מעות מדלא קאמר הבכור נוטל פי שנים במלוה בין גבו קרקע בין גבו מעות מסתברא ליה לרב נחמן דטפי הוי מוחזק במעות מבקרקע וא''ת בפרק שור שנגח ד' וה' (ב''ק דף מג.) כי פריך ולוקמה לרבה בגבו מעות ולר''נ בגבו קרקע ומשני ה''מ לבני מערבא וכי קאמרי אינהו בגרושה כרבי דחשיב מלוה מוחזק לכך אוקמה בגרושה והשתא לפר''ת לרבנן נמי צריך לאוקומי בגרושה לר''נ דאית ליה בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו וי''ל דנקט כרבי משום רבה דלדידיה דסבר בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו א''צ לאוקמי בגרושה אלא לרבי והוה מצי לרבה לאוקמה בלא גרושה וכרבנן [וכן לפ''ה הוה מצי בין רבה ובין ר''נ לאוקומי בלא גרושה וכרבנן] אלא דניחא ליה לישבה אפי' לרבי ור' יעקב דאורליינ''ש תירץ לפירוש הקונט' לא הוה מצי לאוקמי כרבנן דרבה ור''נ אליבא דר''ל דאמר לא אמר ר''ע דלא ירית לה בעל אלא בכופר שאינו משתלם אלא לאחר מיתה אבל שאר נזקין ירית לה בעל ואליבא דידיה איצטריכו ליה לשנויי האי דקתני הכה אשה ויצאו ילדיה דלא ירית בעל בגרושה כו' ולא מצי לאוקמי כרבנן ובלא גרושה דא''כ שום נזקין לא ירית בעל דהא בין גבו קרקע בין לא גבו אין לו ור''ל קאמר דשאר נזקין ירית והיינו ע''כ כרבי:
מַאי סָבְתָּא דְּהַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ
Traduction
Having mentioned in passing the case of the great-grandmother, the Gemara discusses that case in depth. What is the case of the great-grandmother that was mentioned by Abaye? The Gemara explains: There was a certain moribund person who said to those present:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source